בשלות ומעבר מהגן לכיתה א'

התפתחות פרושה שינוי. לכן, ילדים חווים שינויים רבים במהלך גדילתם. מרבית מהשינויים הללו הם מעברים התפתחותיים צפויים, טבעיים וחיובים במהותם, כמו מעבר לזחילה ו/או הליכה, גמילה, מעבר מהבית למסגרת גן ומעבר ממסגרת גן לביה"ס. ברוב המקרים השינוי ההתפתחותי מתרחש באופן טבעי, ללא קשיים ומשברים מיוחדים ואין צורך בהתערבות מיוחדת. בסופו של השינוי רוכש הילד כלים חדשים ובוגרים יותר להתמודדות.

המעבר מגן חובה לכיתה א' מציין התחלה חדשה וגם פרידה. הילד נפרד מגן שלמד להכיר למשך שנה-שנתיים ומתחיל את לימודיו במסגרת חדשה, גדולה יותר ובלתי מוכרת שהיא בית הספר.

בתקופה זו עולים אצל הילד והקרובים לו רגשות סותרים:

מצד אחד: ציפייה, עניין, סקרנות ורצון להיות גדול

מצד שני: שאלות, תהיות וחששות.

הציפיות הן שהילד ישתלב במסגרת החדשה, ילמד יתפתח ויחוש הצלחה והשתייכות. השאלות והחששות הן לרב בנוגע להצלחת תהליך המעבר ולמילוי הציפיות.

המעבר מהגן לביה"ס כרוך בכמה שינויים:

• מעבר מסביבה מוכרת לזרה.
• מעבר ממסגרת קטנה יחסית למסגרת גדולה יותר
• מעבר ממסגרת בה נמצאים ילדים בני אותו גיל פחות או יותר למסגרת בה לומדים ילדים בטווח גילאים של מספר שנים.
• מעבר מדגש על פעילות משחקית לדגש על פעילות לימודית הנמדדת ומוערכת
• דרישה רבה יותר לדחיית סיפוקים, להקשבה, ללקיחת אחריות.

לחוויית  המעבר מהגן לביה"ס יכולה להיות השפעה על ההתמודדות במעברים נוספים בעתיד. יש למעבר זה משמעות לגבי הביטחון של הילד ביכולתו להתמודד עם שינויים, מעברים ודברים חדשים למשל, ולגבי ביטחונו בכך שהוא יכול להתמודד במסגרות בהן הישגיו נאמדים ומוערכים.

ריכוך המעבר מהגן לביה"ס: כיצד ניתן לסייע?

בהקשר של המעבר מהגן לכיתה א' ישנן מספר נקודות חשובות שמסייעות בהסתגלות טובה ומרככות את השינוי.

הכנה במישור הרגשי, הקוגניטיבי והפרקטי

חשוב לתת תיאור מציאותי של החובות, היתרונות והזכויות הכרוכים בהליכה לביה"ס. אפשר למשל לדבר על היתרונות שבשליטה במיומנויות קריאה וכתיבה ובעניין שבלימוד תחומי דעת חדשים. לצד זה, כדאי להסביר על סדר היום, ועל הדגש שניתן על למידה על פני משחק בחצר.

הגעה למפגש בביה"ס לפני תחילת שנת הלימודים, ביקור בכיתה, בחצר ומציאת השירותים חשובים גם הם בהכנה הן מבחינה רגשית והן מבחינה פרקטית.

כדאי שתעודדו את הילד להשתתף בהכנות לקראת ביה"ס. למשל,ברכישת ובבחירת הציוד, בארגון החדר לקראת למידה. חשוב כי כל אלה יעשו באווירה נינוחה ורגועה וכי הילד ייקח חלק במידה בה הוא מעוניין.

ציפיות ומשוב לילד

חשוב להימנע מציפיות מוגזמות. יש להתאים את הציפיות ליכולתו הריאלית של הילד.

בעניין זה יש 2 כללי זהב:

1. הערכת המאמץ, הרגלי העבודה וההשקעה, יותר מאשר את התוצר הסופי.
2. הדגשת יכולותיו של ילד, נקודות החוזק שלו ולא רק את הציפיות ממנו.

מבוגרים חוששים ומודאגים משדרים את זה לילד, גם אם הם לא אומרים את זה במילים כלל. בעקבות זה הוא עלול להיות חרד וחושש ולחוש שלא סומכים עליו שיצליח להתמודד. חשוב שתהיו מודעים לעמדה הרגשית שלכם בנוגע לכניסה לכיתה א' ובמידת הצורך תשתפו ותיעזרו במעגל החברים, הורים צוות ביה"ס או אנשי מקצוע בכדי להקל על התחושות.

ראייה הוליסטית

כל ילד הוא כמובן אדם בפני עצמו. מתוך כך, חשוב מאוד לא להשוות בין הילד לבין אחים בוגרים שהצליחו או נכשלו או בינו לבין בני גיל אחרים.

כמו כן, חשוב כי הילד יחוש כי מלבד היותו תלמיד הוא גם עוד הרבה דברים. חשוב להמשיך, לחזק ולעודד עיסוקים אחרים, יחסים חברתיים, משחקים, ספורט ופעילויות פנאי שונות. חשוב לילד להיות מוערך גם ללא תלות בהצלחתו ובהישגיו הלימודיים.

התארגנות ואחריות

קביעת סדר יום חדש עם הילד

סדר יום קבוע הנותן מענה לצרכים של הילד ולמשימות שלו יוצר עבורו מסגרת של ביטחון. רצוי לקבוע שעת קימה מתאימה על מנת שיגיע לבית הספר בזמן וליידע אותו בכך ,לסכם מתי יכין שיעורים ומתי יעמוד לרשותו זמן פנוי לפעילות חברתית, לעסוק בפעילות גופנית, לצפות בטלוויזיה או לשחק במשחקי מחשב.

שמירה על דפוסים קבועים עוזרת להפחית את דאגת הילד. כדאי "לתרגל" עם הילד את שעות הקימה הקבועות, מספר ימים לפני ההליכה לבית הספר. המעבר מהחופש הגדול שמאפשר שעות קימה בלתי קבועות ומאוחרות יחסית לקימה בזמן הלימודים, יכול להקשות על הילד בימיו הראשונים בביה"ס, וחשוב לחסוך ממנו קושי זה.

ילדים צעירים זקוקים לשעות שינה רבות מאלה של המבוגרים יותר. 

לילד בגיל 6 דרושות לפחות 10 שעות שינה בלילה. עייפות מפחיתה את יכולת הילד להתרכז ואת יכולתו להתמודד עם קשיים. היא מגבירה את תחושת הלחץ ואת חוסר השקט ומגבירה גם את הסיכון לתאונות כתוצאה מחוסר ריכוז ומאובדן מהירות התגובה.

לקיחת אחריות

חשוב לעודד את הילד לקחת אחריות על הכנת שיעורים וסידור הילקוט. אפשר בתחילה לעזור ובהמשך לעודד את הילד להיות יותר ויותר עצמאי בכך.

שיעורי הבית אינם עבור ההורים.  חשוב שהילד יקבל את המסר כי הם באחריותו ואתם ההורים יכולים לעזור לו להתארגן בהכנתם. בעניין השיעורים אתם יכולים לעזור בכך שתקצו זמן קבוע לכך, שתעזרו בארגון מקום מתאים להכנתם, שתסייעו בהתארגנות הבסיסית (קריאת היומן, פתיחת המחברת/חוברת במקום המתאים, קריאת ההוראות).העזרה צריכה להתבטא במקומות הקשים ובהדרגה לפחות תוך כדי עידוד הילד לעבודה עצמאית.

סבלנות ותמיכה

חשוב לא לבטל את דאגתו של הילד מדברים הקשורים למעבר על ידי אמירות מהסוג של "אין לך מה לדאוג". אמירות מסוג זה אינן עוזרות. חשוב לברר אתו ממה הוא חושש ויחד עמו למצוא את הפתרונות המתאימים.

כמו כן, בתקופת המעבר עלולות להופיע התנהגויות רגרסיביות, כלומר דברים שהילד למד לעשות לבד ועכשיו פתאום הוא לא יודע/לא רוצה לעשותם. מומלץ לא לבקר את הילד, לא להלחיץ או לבייש אותו. רצוי לשדר שמאמינים ביכולתו להתגבר ולתת לו הארכת זמן להסתגלות. לפעמים גם כתוצאה מהדרישות הרבות יותר בביה"ס, הילד רוצה בבית להתפנק ולחזור להיות קטן ולחילופין יתכנו גם התרגזויות וויכוחים רבים יותר. כאשר התגובה נראית לכם קיצונית או מתמשכת מדי מומלץ לפנות לייעוץ.

שיתוף פעולה בין הבית לביה"ס ומעורבות ההורים

חשוב מאוד שתשדרו לילדכם מסר שאתם סומכים על המורה והמערכת ולכן גם הוא יכול לסמוך (אם יש לכם שאלות או הסתייגויות כדאי לפנות למורה ישירות ולא לשתף את הילד בהסתייגויות או חוסר הסכמה). חשובה מעורבותכם בפעילות הבית ספרית- הן ברמת הידע (מה נלמד? מתי מתקיים יום ספורט וכו') והן ברמת הפעילות (השתתפות בפעילויות בביה"ס). מעורבות כזו מעבירה מסר של אכפתיות והתעניינות, נותנת תחושת ביטחון וגם מספקת לילד מודל של מעורבות ותרומה.

בנוסף, חשוב ליידע את הצוות לגבי דברים משמעותיים בחייו של הילד ולעדכן אם יש תחושה שקיימת ירידה בהנאה מביה"ס ובמוטיבציה.

כדאי כי עד כמה שניתן שני ההורים ייקחו חלק בנעשה בביה"ס ויעבירו לילדם מסר אחיד ביחס לדרישות ולציפיות ממנו.